1. אנושי, אנושי מדי. הפוסטר של נאס"א לכבוד 40 שנה לוויאג'ר 1, החפץ היחיד מעשה ידי אדם שעזב את מערכת השמש שלנו, ממחיש בדיוק את הכשל המחשבתי האנושי: זה כל כך אנושי. העיצוב, ההקשר התרבותי-תקופתי, הניימדרופינג שמתאים לספרות מד"ב זולה – הכל מרדד את המסע בחלל לסמלים שאנחנו יכולים להבין ולהזדהות איתם. אבל זו בדיוק הבעיה. המסע לחלל – החיצוני והפנימי – צריך לפרוץ את הסמלים האלה. ההזדהות מונעת התקדמות במקרה הזה.
עצם המחשבה על לשלוח גרוטאה ממתכת לחלל ולנסוע איתה כמו באוטובוס אל עבר כוכבים מרוחקים בתקווה ללמוד על היקום או למצוא חיים אחרים היא מגוחכת. זה מכמיר לב, זה מקסים, אבל זה בלתי אפשרי. צריך לזנוח את זה, אתמול. עד שלא נמצא דרך לזנק אל עבר מרחקים בלתי ניתנים לדמיון – על ידי קיפול החלל, שיגור האטומים שלנו לגלקסיות רחוקות או וואטאבר – עד שלא נמצא דרכים כאלה, צריך להפסיק לבזבז זמן על נסיעת המונית החמודה הזו. כאילו מה, ניסע קצת יותר מהר? נצליח להגיע לפתח תקווה במקום רק עד גבעתיים? ניסע במשך מאה שנה לכפר קטן ונטוש מתוך מיליארד כפרים דומים? למדנו, הבנו, נקסט.
כדי למצוא את מה שאנחנו לא מצפים למצוא צריך להפסיק לחשוב כמו בני אדם. זו בעיה, אבל לשם צריך לשאוף. הרוח הרנסאנסית הזו של לדחוף את גבולות האנושי עד הסוף וכך להצליח בדברים שלא האמנו שהם אפשריים כבר לא מספקת. קשה לברוח ממנה, ולא תמיד צריך, אבל המאמץ הכרחי במקרה הזה. האנס יונס מדבר על החירות הטרנסצנדנטית של השכל – שמרחיקה לכת מעבר לכל מה שניתן לייחס לחומר, ועל כן למגבלות ה"טבעיות" (לא בטוח שאני מסכים עם זה, אבל ניחא, ההמשך הוא החשוב). לדבריו, לשכל יש אפשרות לחרוג מעבר לממד של כל מה שנתון ולעוף על כנפי השפה אל מעבר להוויה הנמצאת – "מן החושי אל העל-חושי, מן הסופי אל האינסופי, מן הזמני אל הנצחי, מן המותנה אל הבלתי מותנה".
כדי לעשות דברים באמת בלתי אפשריים, כדי להגיע אל הנצח והבלתי מותנה, צריך להפסיק להזדהות עם עצמנו, כי אנחנו מוגבלים. בני אדם מוגבלים מעצם טבעם. צריך להתחיל לחשוב כמו היקום. היקום הוא אינסופי ואין לו מגבלות. הוא יכול לעשות הכל. הוא יכול להגיע לכל מקום ולהיות בכל מקום בו זמנית. הוא אפילו מסתכל דרך העיניים שלנו עכשיו ובונה מכונות ממתכת שאמורות לתור אותו דרך ידי טכנאים מיומנים. אם הוא יכול להיות אנחנו, גם אנחנו יכולים להיות הוא. וזו הדרך לחקור אותו. לא דרך המגבלות שלנו, אלא דרך האומניפוטנציה שלו. בשביל זה צריך להשתחרר.
✨
בַּחֲלַל אַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לִשְׁמוֹעַ אוֹתְךָ צוֹעֶק וּבַזְמַן אַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לִשְׁמוֹעַ אוֹתְךָ צוֹעֶק, בִּזְמַן שְׁאַתָּה צוֹעֶק. שֶׁקֶט בַּיְּקוּם. אִם מַקְשִׁיבִים הֵיטֵב אֶפְשָׁר לִשְׁמוֹעַ אֶת שַלְשֶׁלָאוֹת הַבַּרְזֶל לְרַגְלֵי הַכּוֹכָבִים אֲסִירִים שֶׁל הַמַּחְשָׁבָה הַאֱנוֹשִׁית. הַצָּרָה עִם הַפּוֹלִיטִיקָה שֶׁהִיא מוּתְאֶמֵת לְמֵמַדֵי אֱנוֹשׁ. לַתָּא אֵין עִנְיָן בְּמֶמְשָׁלוֹת וַאֲנִי אֵינִי רוֹאֶה עֲנָקִים שֶׁל גַּז מַפְגִּינִים נֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ אֶלָּא בְּדִמְיוֹנִי. הַיְּקוּם מַפְגִּין אֲדִישׁוּת.
✨
2. לא רק המסע הפיזי לחלל נגוע במחשבה פרימיטיבית של נסיעה בכרכרה ממונעת לכוכבים, גם החיפוש אחר חיים אינטליגנטיים מחוץ לכדור הארץ נעשה היום באופן שעושה עוול לאינטליגנציה האנושית. טלסקופים! לוויינים! מחפשים אותות רדיו של חייזרים! גלי קול!
"הלו, הלו? הגעתי לכדור הארץ? מישהו שומע אותי?"
ההנחה שישויות אינטליגנטיות מתקדמות מאיתנו בהרבה יתקשרו באמצעות טכנולוגיה של המאה ה-19 האנושית נראית משונה במקרה הטוב. לעומת זאת, אם מקבלים את ההנחה המוזרה הזו, למה לא לקבל הנחות מוזרות אחרות, אבל כאלה שיש להן עדויות בשטח?
משתמשים בחומרים כמו DMT מדווחים על מפגשים אינטימיים עם חייזרים. הם מדווחים על ישויות בצורות שונות (גמלי שלמה, מקלות, כדורים, ליצנים, תמנונים) שמדברים איתם, נוגעים בהם ומראים להם עולמות שלא דמיינו שקיימים לפני כן. חלק מהדיווחים האלה, כמו אלה שתועדו במחקר הנרחב של ד"ר ריק שטרסמן, דומים להפליא לעדויות של אנשים שטוענים שנחטפו על ידי חייזרים. משתמשים בפטריות פסילוסיבין (מה שנקרא "פטריות הזיה") מדווחים על קולות "לא מכאן" שמתקשרים איתם.
אולי, רק אולי, חייזרים ביקרו מתישהו בכדור הארץ והשאירו כאן את המקבילה החכמה שלהם לתקליט הזהב שאנחנו הטסנו עם חלליות הוויאג'ר שלנו; אולי הם הינדסו מולקולות או תוכן אחר בצמחים מסוימים כך שבמגע של הצמחים האלה עם המוח האנושי נקבל ישר לתוך הראש אינפורמציה על החייזרים. אולי מה שקורה בזמן טריפ DMT זו מצגת שבה החייזרים מסבירים על עצמם ועל העולם שלהם. וזה כל כך מוזר ולא מובן כי אלה פאקינג חייזרים שמנסים להסביר על עצמם ועל העולם שלהם. בשפה שלהם.
יש משהו גנוסטי במחשבה הזו, באפשרות שאינטליגנציה גבוהה יותר קוראת לנו להתחבר חזרה מקורותינו הרוחניים ביקום, ממש כמו מיתוס השליח שמגיע לעורר את האדם מתרדמתו החומרית בכתות הגנוסטיות של המאות הראשונות לספירה. למשל:
“השליח קרא בקול שמימי אל קלחת העולמות. למשמע קריאתו של השליח, אדם, ששכב שם, התעורר והלך לפגוש את השליח: "בוא בשלום, שליח, שגריר החיים שבא מבית האב. כמה נטועים במקומם החיים היקרים והיפים! ומנגד, איך צורתי האפלה יושבת כאן באבל!" השליח ענה: "כולם זוכרים אותך באהבה, ואליך שלחו אותי. באתי להדריך אותך, אדם, ולשחרר אותך מהעולם הזה. שמע והאזן, למד, ובוא כמנצח למקומו של האור". (טקסט מנדאעי, מתוך Das Johannesbuch der Mandaer, M. Lidzbarski)
טרנס מקנה הרבה להתייחס להיפותזה הזו, שמולקולות מסוימות בטבע מאפשרות "מסר" מעולמות אחרים. אבל ההתייחסות המעניינת ביותר שלו לכך היא גם הארצית ביותר, בהשוואה להגותו הצבעונית והמוטרפת: "עכשיו אני אשמע כאילו אני לא מאמין שהפטרייה היא חייזר: אולי היא מה שאני מתחיל לחשוד בו לאחרונה – שהנשמה האנושית כל כך זרה לנו היום שאנחנו מתייחסים אליה כאל חייזר. עבורנו, הדבר הזר ביותר ביקום הוא הנשמה האנושית. חייזרים בסגנון הוליוודי יכולים לנחות מחר בכדור הארץ והטראנס של ה-DMT עדיין יהיה מוזר יותר וימשיך להכיל בתוכו מידע שימושי עבור העתיד האנושי […] אנחנו כל כך זרים לעצמנו, שהעצמי חייב להסוות את עצמו כחייזר כדי לא להפחיד אותנו עם הממדים המוזרים כל כך שהוא מכיל".
✨
3. האנס יונס הוא אחד הפילוסופים האהובים עלי והקרובים ביותר ללבי. הכתבים שלו על הקשר בין הגנוסטיקה לאקזיסטנציאליזם והיידגר הם בין הדברים המרגשים שקראתי עד היום וכמוהם קריאת התיגר שלו על אופי האלוהות ב"מושג האלוהים אחרי אושוויץ" והרעיונות שלו לגבי מוסר, טכנולוגיה וביולוגיה. אני מעריץ אותו על כך שהוא "העז" לעסוק במטפיזיקה בתקופה שבה זה כבר נחשב לא רלוונטי, כביכול. אבל במשהו אחד אני חולק עליו ולא מבין את צרות האופקים שלו.
במאמר "חומר, רוח ובריאה" הוא דן בהתפתחות הרוח מהחומר במבט קוסמולוגי, ולבסוף שואל "עד כמה חשוב לדעת האם יש חיים תבוניים במקומות אחרים?".
התשובה שלו מבאסת. הוא צודק כשהוא טוען ש"תחושת הבדידות הקוסמית" לא תתבטל, כי אם אנחנו מרגישים בודדים מבחינה קוסמית עכשיו, שום דבר לא צפוי להשתנות. מי שמרגיש בודד ביקום, אינטליגנציה במרחק מיליוני שנות אור לא תעזור לו. אבל כשיונס טוען שלא אמור להיות שום שינוי מוסרי ביחס שלנו לעולם וליקום בהנחה שנגלה שישנן אינטליגנציות סובייקטיביות נוספות ביקום – הוא טועה.
מפגשים מהסוג השלישי
הטענה שלו היא לטובת שמירה על כדור הארץ, מכיוון שאנחנו היחידים שנמצאים על כוכב זה ולנו האחריות אליו ולא לאף יצור אחר: "האם היה ידע זה משנה משהו בכל הנוגע לאחריות שלנו? האם אנחנו יכולים להתנחם בכך שאם אנחנו מפספסים כאן את ההזדמנות הגדולה שלנו, היא תמשיך להתקיים במקום אחר בידיים טובות יותר? לחלוטין לא! אנחנו אחראים בלבד לגורלה השלוח של הרוח כאן, במחוז שליטתנו, המקום היחידי שבו כוחנו שריר – כמו שאותן אינטליגנציות היפותטיות, במידה שהן קיימות, אחראיות במחוזן … נדאג נא לכדור הארץ שלנו".
איזו תבוסתנות! אדרבא, גילוי של חיים תבוניים אחרים ביקום צריך להגדיל את צו האחריות שלנו אל מעבר לכדור הארץ! אם העובדה שכדור הארץ מאוכלס במיליארדים על מיליארדים של חיים תבוניים כמונו (שלא לדבר על בעלי החיים, שרובנו מעדיפים להתעלם מהם גם כך) אמורה לבסס צו אחריות מוסרי על גורלו של כדור הארץ שהוא ביתנו, הספקולציה (או העובדה בבוא העת) שהיקום מאוכלס ברוח חושבת כמונו חייבת לגרום לנו, בתאוריה, להרגיש אחריות כלפי היקום כולו.
כך, כמו שאנחנו מנסים – כפי שהתקדמות הטכנולוגיה מראה וחזאים כמו קורצווייל או דה שארדין חוזים – לקשור את כל התודעות על פני כדור הארץ לתודעת-על אחת, עלינו יהיה לנסות להתאחד עם כל התודעות ביקום ולהתחבר לתואר המחשבה עצמו של היקום, של אלוהים. אנחנו והחייזרים דבר אחד, גילום נפרד אך משותף של הרוח, ואם אכן נגלה חיים תבוניים במרחבי היקום, ודאי שאי אפשר לוותר על אחריותנו כלפי כדור הארץ, אבל נצטרך להגדיל את צו האחריות שלנו למחוזות הרחוקים ביותר של היקום.