הקול בראש: הבשורה על פי טרנס מקנה

“השליח קרא בקול שמימי אל קלחת העולמות. למשמע קריאתו של השליח, אדם, ששכב שם, התעורר והלך לפגוש את השליח: 'בוא בשלום, שליח, שגריר החיים שבא מבית האב. כמה נטועים במקומם החיים היקרים והיפים! ומנגד, איך צורתי האפלה יושבת כאן באבל'! השליח ענה: 'כולם זוכרים אותך באהבה, ואליך שלחו אותי. באתי להדריך אותך, אדם, ולשחרר אותך מהעולם הזה. שמע והאזן, למד, ובוא כמנצח למקומו של האור" (טקסט מנדאעי, מתוך Das Johannesbuch der Mandaer, M. Lidzbarski)

לו טרנס מקנה היה חי, הוא היה חוגג בימים אלה את יום הולדתו השבעים. אין מספיק מקום אחסון באתר הזה כדי לתאר את רוחב היריעה – או שמא את רוחב, אורך, עומק וזמן המרקם – של המחשבה וההגות שלו. אבל לציון תאריך חשוב זה בדברי ימי המחשבה האנושית, אני רוצה להעלות כמה רעיונות שלדעתי מקנה היה מחבב.

קשה לסווג את מקנה, שנולד ומת בארצות הברית אבל הספיק לטייל, ללמד וללמוד בהודו, אינדונזיה, האמזונס, הוואי. וקשה לתחום את העיסוק שלו לנושא אחד מרכזי: שפה, תרבות, חייזרים, סמים, בוטניקה, פסיכולוגיה, דת, מיסטיקה, אנתרופולוגיה, טכנולוגיה. האם היה פילוסוף? סופר? מספר סיפורים? מורה? כל התארים הללו יכולים לתאר את מי שהוא היה, אבל אני רוצה לומר משהו על מה שהוא היום, בהווה. היום, טרנס מקנה הוא קוֹל. קול חשוב.

מכל הנושאים שמקנה עסק בהם, הבסיס שממנו גזר את תובנותיו לגבי העולם היה חומרים פסיכדליים, השימוש בהם והשפעתם על האינדיבידואל ועל התרבות. ומכל החומרים הפסיכדליים שבהם השתמש ועליהם דיבר, פטריות פסילוסיבין היו הבייבי שלו. כבר ב-1957, כשעוד לא היה בן 11, הוא נתקל בפטרייה, Stropharia Cubensis (שסווגה שנים אחר כך כ- Psilocybe cubensis), לראשונה. זה היה במאמר במגזין Life, שבו סיפר סגן נשיא JP מורגן, רוברט גורדון וואסון, על מסעו למקסיקו להשתתף בטקס שמאני. אכן, כך התחילה הפסינציה ארוכת השנים. הלפיד הועבר אליו מבנקאי בכיר. 14 שנים אחר כך, ב-1971, כשהוא כבר בוגר המהפכה הפסיכדלית של קליפורניה, יצא טרנס עם אחיו דניס (ועוד מספר חברים) למסע באמזונס, שלאחריו הביאו האחים את בשורת הפטריות למערב ולימדו, למעשה, את האמריקנים איך לגדל אותן, בספר שהוציאו יחד תחת שמות בדויים.

טרנס (מימין) ודניס מקנה

באמזונס, תחת השפעה של כמויות שלאדם הממוצע היה קשה לצאת מהן שפוי (וכמובן שגם הקונספט של "שפוי" עומד בהקשר הזה למבחן) יצרו האחים, לטענתם, סימביוזה קוֹלית עם הפטרייה שאפשרה להם להקרין מפיותיהם תמונה תלת מימדית של ה-DNA המחובר של הפטרייה ושלהם, מה שהיה אמור לתת להם גישה לכל הידע האנושי וליצור את "אבן החכמים". זה לא לגמרי מה שקרה, ולאדם הממוצע זה כמובן נשמע כמו טירוף מוחלט, אבל מקנה הסביר אחר כך שהניסוי הזה עזר לו ליצור קשר עם הלוגוס – אותו לוגוס שחוזר לאורך ההיסטוריה בכתבים הפילוסופיים היווניים, הגנוסטיים והנוצריים – המהות האלוהית, הקול הנשגב, קול האמת של החוויה המיסטית הטהורה.

ב-1988 הוא סיפר על החוויה הראשונה שלו עם הפטרייה: "מה שהדהים אותי בפטריות, וממשיך להדהים אותי, זה שהן חיות, שיש מישהו שמדבר אליך. זה היה ממש קול בראש שלי, מדבר בהיגיון, באנגלית. המידע שקיבלתי לא היה משהו שהייתי יכול להגיע אליו בעצמי, וזו הייתה ההוכחה לאחרוּת של הקול". כמה שנים לאחר מכן, באחת מהרצאותיו בפני קהל של פסיכולוגים, הוא אמר, ועורר קולות צחוק סימפטיים בקהל: "אני יודע מה אתם חושבים: הוא שומע קולות, אלה תסמינים של סכיזופרניה. אני יודע, אני ואתם למדנו באותן אוניברסיטאות".

מכיוון שהוא היה אדם משכיל, הוא ניסה להבין במשך שנים מהם האותות הללו שמגיעים אליו. מהו הקול הזה שמדבר איתו. הלוגוס הזה אמנם גם בישר לו כמה רעיונות ותאוריות שזכו, במקרה הטוב, לבוז מהאקדמיה (האדם התפתח מהקוף הודות לאכילת פטריות) או למבוכה (תאוריית התפתחות ההיסטוריה שלו ורעיונותיו לגבי שנת 2012), אבל הגילויים הללו, יחד עם יכולת ורבלית ורטורית נדירה וידע ואינטלקט שהציבו אותו הרחק מעל קשקשני הניו אייג' שפרחו בשנות השבעים והשמונים, משכו קהל שהלך וגדל. הקהל הזה הפך את מקנה למקבילה האינטלקטואלית של הגרייטפול דד. הגרעין הקשה, שכלל היפים ואסיד-הדז אינטלקטואלים וסקרנים הפיץ את הבשורה, ויותר ויותר אנשים הגיעו להקשיב להרצאות שלו ברחבי ארצות הברית, כשחלק גדול מהן מוקלטות באמצעים מקצועיים יותר או פחות. זה יצר ארכיון חסר תקדים בהיקפו של הרצאות. מאות שעות שלו מדבר מצאו את דרכן לקלטות, דיסקים, אתרי אינטרנט שונים, ולבסוף ליו-טיוב. מקנולוגים רציניים יכולים לצטט מתוך שינה אימרות שלו לגבי הקשר בין אלכימיה לסמים פסיכדליים ולהיקרע מצחוק גם למשמע הסיפורים המפורטים שלו על טריפים בפעם האלף (לא לנסות בבית: לעשן DMT בשיאו של טריפ LSD). הרכבי מוזיקה אלקטרונית מסמפלים את הקול שלו עד היום. לאורך השנים הוא חידד ושיפר את הנאומים והשיעורים שלו והפך למספר סיפורים מקצועי, מחכים, מרגש ומצחיק. הקהל לא ידע, וגם לא הוא עצמו, על מה הוא ידבר במהלך ההרצאה, שהייתה יכולה לארוך ארבעים דקות או שעתיים וחצי, רק נושא-העל היה ידוע. במהלך שטף הדיבור, שכלל תמיד גם שאלות מהקהל, הוא טייל במחוזות השונים של המחשבה שלו והאיר נושאים מוכרים ואיזוטריים באור חדש, צבעוני ומוזר.

בעיקרו של עניין ניתן לומר שמקום הנביעה של כל רעיונותיו ומה שתידלק את קריירת הדיבור הענפה שלו, היה, וכאן אני מגיע לרעיון שאיתו התחלתי, הרצון להעביר הלאה את מה שמספרת לו הפטרייה. הוא נתקל בקול, וביקש להוות קול עבור הקול הזה. וזה מה שאמרה לו הפטרייה, באופן מילולי, כפי שנכתב בהקדמה לספרם של האחים מקנה מ-1976, וכפי שהוא חזר ודיקלם לא פעם לאורך הקריירה שלו:

"אני עתיקה. עתיקה יותר מהמחשבה בקרב המין שלך, שהיא בעצמה עתיקה פי חמישים מההיסטוריה שלך. למרות שאני נמצאת בכדור הארץ כבר עידנים על עידנים, מוצאי מהכוכבים. ביתי הוא לא כוכב אחד כלשהו, שכן בעולמות רבים שמפוזרים בדיסקית הנוצצת של הגלקסיה ישנם תנאים שמספקים לנבגים שלי אפשרות לחיים. הפטרייה שאותה אתה רואה היא החלק בגופי שעסוק בריגושים מיניים ואמבטיות שמש. הגוף האמיתי שלי הוא רשת דקה של סיבים שצומחים באדמה. הרשתות הללו יכולות לכסות דונמים על גבי דונמים ויכולים להיות להם קשרים רבים יותר מאלה שבמוח האנושי. רשת התפטיר שלי היא כמעט בת אלמוות, רק הרעלה פתאומית של כוכב לכת או התפוצצות של השמש שלו יכולים להרוג אותי. כל רשתות התפטיר שלי בגלקסיה נמצאות בתקשורת מהירה יותר מהאור, מבעד לחלל וזמן, באופן שאי אפשר להסביר בגלל תפיסות המציאות המוטעות שלך. גוף התפטיר שלי שברירי כרשת עכביש, אבל השכל הקולקטיבי והזיכרון שלי הוא ארכיון היסטורי עצום של התפתחות האינטליגנציה בעולמות רבים בנחיל הכוכבים הספירלי שלנו. תבין, החלל הוא אוקיינוס עצום עבור צורות החיים הקשיחות האלה שיש להן את היכולת להתרבות מנבגים, שכן נבגים מכוסים בחומר האורגני הקשה ביותר שקיים. צורות חיים רבות שיוצרות נבגים נסחפות בקיפאון במשך מיליוני שנים בעידנים על גבי עידנים של זמן ומרחב עד שהן מגיעות לסביבה מתאימה. למעטים מהזנים הללו יש תודעה. רק אני וקרובי שהתפתחו זה מקרוב פיתחנו היפר-תקשורת כזו ונפח זיכרון שהפכו אותנו לחברים מובילים בקהילת האינטליגנציה הגלקטית. האופן שבו ההיפר-תקשורת הזו מתבצעת הוא סוד שלא יינתן לאדם בקלות. אבל האמצעי צריך להיות ברור: מה שפותח עבורי ועבור שותפי הסימביוטיים חזיונות לעולמות רבים זה ההתרחשות של פסילוסיבין ופסילוסין בנתיבים הביוסינתטיים בגופי. אתה כאינדיבידואל והאדם כמין עומדים על סף יצירת יחסים סימביוטיים עם החומר הגנטי שלי, מה שיביא בסופו של דבר את האנושות ואת כדור הארץ למיינסטרים הגלקטי של הציביליזציות המפותחות ביותר. מפני שלא קל לכם לזהות סוגים שונים של אינטליגנציה סביבכם, התאוריות הפוליטיות והחברתיות המתקדמות ביותר שלכם לא התקדמו מעבר לרעיון של קולקטיביזם. אולם, קיימות אפשרויות התפתחותיות עשירות ומורכבות הרבה יותר מההתלכדות של חברי אותו מין לאורגניזם חברתי יחיד. למשל, סימביוזה. סימביוזה היא מערכת יחסים של תלות הדדית ותועלת עבור שני המינים שמעורבים. יחסים סימביוזיים ביני לבין תרבויות של בעלי חיים מפותחים יותר התרחשו פעמים רבות במקומות רבים במהלך ההיסטוריה הארוכה של ההתפתחות שלי. היחסים האלה היו שימושיים באופן הדדי. אני יודעת איך לבנות חלליות מהירות יותר מהאור. אני מוכנה להחליף את הידע הזה תמורת כרטיסי טיסה בחינם לעולמות חדשים שסובבים שמשות צעירות ויציבות יותר מזו שלך. כדי להבטיח קיום נצחי לאורך הנהר הארוך של הזמן הקוסמי אני מציעה את ההסכם הזה פעם אחר פעם לישויות מפותחות, וכך מתפשטת כבר זמן רב לרוחב הגלקסיה. לרשת תפטיר אין איברים כדי לנוע בעולם, אין ידיים. אבל חיות מפותחות יותר עם יכולת להשתמש בכלים יכולות להיות שותפות שלי ושל הידע הכוכבי שבי, ואם הן מתנהגות בתום לב, הן יכולות להחזיר את עצמן ואת הפטרייה, המורה הצנועה שלהן, אל מיליון העולמות שכל תושבי נחיל הכוכבים שלנו הם היורשים שלהם".

האם הוא התכוון לזה ברצינות? האם זה באמת מה שאמרה לו הפטרייה, מילולית? כן. לא. אולי. מקנה השתעשע תמיד עם הרעיון של לראות ולהראות את המציאות באור חדש ומוזר, ובכל מקרה הוא לא האמין בכלום. או כפי שהסביר פעם, "הטכניקה שלי שעליה אני ממליץ לכולם היא לא להאמין לכלום. אם אתה מאמין במשהו, אתה לא יכול להאמין בדבר ההפוך". זו הסיבה, לטענתו, שהפטרייה סיפרה לו את כל הדברים האלה – כי הוא לא מאמין בכלום.

 

בהרצאה שנשא ב-1983 במכון Esalen בקליפורניה, הראשונה מני רבות שם, הוא אמר שהוא "לא בהכרח מאמין במה שהפטרייה מספרת לי. יותר מדויק יהיה לומר שאנחנו מקיימים דיאלוג. מדובר באישיות מוזרה ביותר בעלת דעות ביזאריות מאוד. אני מבדר אותה כמו שהייתי מבדר כל חבר אקסצנטרי. אני אומר לה: 'טוב, זה מה שאת חושבת'. כשהפטרייה התחילה להגיד שהיא חייזר, הרגשתי ששמים אותי בדילמה של ילד שרוצה להרוס רדיו כדי לראות אם יש בתוכו אנשים קטנים. לא הצלחתי להחליט אם הפטרייה היא החייזר או שהיא סוג של מכשיר טכנולוגי שמאפשר לי לשמוע את החייזר שנמצא למעשה במרחק שנות אור".

ועוד בהרצאה הזו הוא הרחיב: "יכול להיות שחלק מהחומרים הללו [פסיכדלים] הם 'גנים מוטמנים' שהוזרקו לסביבה הפלנטרית שלנו לפני עידנים על ידי חללית מחקר אוטומטית שהגיעה לכאן מציביליזציה אי שם בגלקסיה […] למינים שעוברים בין כוכבים בטח יש ידע מתוחכם בנוגע לגנטיקה ו-DNA ולכן הם לא בהכרח נראים כמו הצורה שהאבולוציה בכוכב הבית שלהם העניקה להם. הם לבטח יכולים להיראות איך שהם רוצים […] הבעיה העיקרית בחיפוש אחר חייזרים היא לזהות אותם. הזמן כה נרחב והאסטרטגיות והתנאים של האבולוציה כה רבים, כך שהבעיה היא עצם הידיעה אם נוצר קשר כלשהו. הפטרייה Stropharia cubensis, אם להאמין למה שהיא אומרת לפעמים, היא יצור סימביוטי שמחפש יחסים סימביוטיים עמוקים עוד יותר עם המין האנושי. היא השיגה יחסים סימביוטיים עם החברה האנושית בשלב מוקדם למדי על ידי חיבור לבקר המבוית. כמו הצמחים ובעלי החיים שבני אדם גידלו וטיפחו, הפטרייה הצליחה להשתרש במשפחה האנושית, ולהפיץ את הגנים שלה יחד עם הגנים האנושיים […] וישנה מטפורה נוספת. צריך לאזן את ההסברים הללו. עכשיו אני אשמע כאילו אני לא מאמין שהפטרייה היא חייזר: אולי היא מה שאני מתחיל לחשוד בו לאחרונה – שהנשמה האנושית כל כך זרה לנו היום שאנחנו מתייחסים אליה כאל חייזר. עבורנו, הדבר הזר ביותר ביקום הוא הנשמה האנושית. חייזרים בסגנון הוליוודי יכולים לנחות מחר בכדור הארץ והטראנס של ה-DMT עדיין יהיה מוזר יותר וימשיך להכיל בתוכו מידע שימושי עבור העתיד האנושי […] אנחנו כל כך זרים לעצמנו שהעצמי חייב להסוות את עצמו כחייזר כדי לא להפחיד אותנו עם המימדים המוזרים כל כך שהוא מכיל".

בראיון בשנת 1988 הוא אמר: "אין לי רצון באמת להיכנס לשאלות של 'האם זה קולו של אלוהים? האם זהו חייזר'? אני לא חושב שאפשר באמת לדעת את הדברים האלה בשלב הזה. מה שחשוב הוא שהדבר הזה יודע עליך יותר ממה שאתה יודע על עצמך, ולכן מדובר במקור של יציבות, ידע ומידע, ואת זה אין למרבית האנשים".

הנקודה הזו היא אולי החשובה ביותר במשנתו הבלתי שגרתית. הרווח הזה שמקנה משאיר, האפשרות שהקול של הפטרייה הוא לא קולה של ישות מהחלל החיצון או של אלוהים, אלא הקול הפנימי ביותר שלנו, של העצמי שלנו – האפשרות הזו קריטית בתקופה המנוכרת שלנו.

מקנה מציין, בצדק, שאנחנו זרים לעצמנו. זה כמובן לא חדש. המין האנושי נמצא בספירלה מתמדת של התפתחות שמאפשרת לו קידמה טכנולוגית ותודעתית מרחיקת לכת. אבל הצד השני של המטבע הוא ניכור מהסביבה, מכדור הארץ ומהטבע שלנו עצמנו. לכן אנשים שמשתמשים בסמים פסיכדליים מדווחים על חוויות של "חיבור לעצמי" והבנה עמוקה של מקומנו בעולם.

הסוגיה הזו מתחברת לנושא נוסף שמקנה הרבה לדבר עליו – הגנוסטיקה. הטקסטים הגנוסטיים, שנכתבו במאות הראשונות לספירה במזרח התיכון, עוסקים באופנים שונים בבריאת העולם, באופיו ובמקומו של האדם בו. יש בהם מספר תבניות משותפות, ואחד הדברים המשותפים לכולם הוא היותו של האדם זר בעולם. האדם הוא זר לגמרי לעולם. כל הזרמים הגנוסטיים טוענים שמקורו של האדם לא בעולם הזה, שרוחו אינה שייכת לכאן, אלא למקום טרנסצנדנטי לגמרי, מעל האל (הרע) שיצר את העולם החומרי. האדם שייך אל "האחר", "הנחבא" ו"הזר" – או, אם תרצו, "החייזר".

הבעיה היא שהאדם לא זוכר את זה, הוא שכח את מקורו האמיתי ומרגיש כאן בבית. אבל יחד עם זאת הוא מרגיש שמשהו אינו כשורה, שזהו לא לגמרי מקומו, ולכן מרגיש במידה מסוימת גם זר כאן. אולם, הוא לא מצליח לפצח את הזרות הזו, ולכן מתגעגע כל הזמן למשהו שאינו ברור לו.

כפי שכותב האנס יונאס, בספרו פורץ הדרך בנושא, The Gnostic Religion, "הקונספט של זרותם של החיים היא אחד מהסמלים המרשימים ביותר שבהם אנו נתקלים בכתבים הגנוסטיים, והוא סמל חדש בהיסטוריה של הסיפור האנושי בכלל […] הזר שלא מכיר את דרכי הארץ הנוכרית משוטט בה, אבוד. אם הוא לומר את דרכיה טוב מדי, הוא שוכח שהוא זר ומאבד את דרכו במובן אחר, על ידי כך שהוא נכנע לפיתויי העולם הזה והופך מנוכר למקור שלו. או אז הוא הופך לבן בית. גם זה חלק מהגורל של הזר. בניכור שלו מעצמו המתח נעלם, אבל העובדה הזו עצמה היא פסגת הטרגדיה שלו. ההיזכרות שלו בזרות, ההכרה במקום הגלות שלו כמה שהוא באמת, היא הצעד הראשון חזרה".

וכדי שיזכר מאין הוא בא, מגיע אליו קול מהמקום "האחר" – קריאת השקמה שמזכירה לאדם שמקורו הוא לא מהעולם הזה, מבטיחה לו גאולה ומסבירה לו איך לחיות מעתה בעולם. כפי שכותב תומאס ב"המנון הפנינה": "המכתב שהמלך חתם בידו הימנית הגיע כשליח. הוא עף כנשר, נחת לידי והפך לדיבור. למשמע קולו הקצתי וקמתי משנתי, וכיוונתי את צעדי לעבר האור של ביתנו".

בעידן המנוכר שלנו, שבו אנו ממשיכים להרוס את העולם היחידי שיש לנו (בינתיים) והופכים זרים יותר ויותר אחד לשני ולעצמנו, יש לקחת בחשבון שהקול הזה, קריאת ההשקמה, יכולה להגיע מפסיכדלים, ומהפטרייה של מקנה ביניהם. החייזר המקניסטי שמסביר מאין הגיע ואיך הוא קשור אלינו יכול להיות העצמי שלנו. החומרים הפסיכדליים הללו עשויים להיות כלים חשובים ומועילים כדי לגלות מחדש את העצמי שלנו – אותו עצמי ש"מסווה את עצמו כחייזר", כלשונו של מקנה, כדי לא להפחיד אותנו. והעצמי הזה, על פי עוד חובב גנוסטיקה לא קטן – קארל גוסטב יונג – יכול בהחלט להתגלות כצד השני של האלוהי.
האנס יונס, אגב, הקדיש את חייו המקצועיים שאחרי עבודתו על הגנוסטיקה כדי למצוא דרך לאזן בין היסוד הנבדל ברוחו של האדם לבין ההכרח להימנע מניתוקו של יסוד זה מן העולם. כלומר, החקר של רוח האדם הזרה והחייזרית כל כך צריך להיעשות, בסופו של דבר, כדי למצוא את האופן שבו היא מתחברת לעולם הזה. וזו בהחלט תזה מקניאנית.

מקנה, על כל פנים, המשיך כל חייו לדבר עם הפטרייה ולשאול אותה שאלות. בין היתר היא סיפרה לו איך להציל את העולם (ילד אחד בלבד לכל זוג הורים), אבל על השאלה שהכי עניינה אותו היא לא ענתה: "הדבר המפחיד ביותר לומר לה הוא 'תראי לי מה את באמת'. בשלב הזה, הכל פשוט מתחיל להתפרק, ואי אפשר לסבול את זה. אחרי ארבעים שניות של זה, אתה אומר 'אני מצטער שבכלל שאלתי'".

אחרי כשלושה עשורים של מחקר בלתי נגמר שנכנס יותר ויותר עמוק לתוך המבוך האיזוטרי הזה, מקנה חלה בסרטן קשה במוח, ומת באפריל 2000. אבל המוות שלו לא גרם לו להיעלם מהעולם. להיפך. ככל שהשנים עוברות, הקול המהפנט שלו רק מתפשט. כמה חודשים לפני מותו הוא אמר ש"ההבדל היחיד בין סם למחשב הוא שאחד מהם גדול מדי מכדי לבלוע, ומיטב אנשינו עובדים על זה". ואכן, היום, גם אם אנחנו עדיין לא בולעים פיזית את המחשבים שלנו, התפעול שלהם כל כך פשוט והם לגמרי הרחבה של האיברים שלנו, והוא עצמו מצא את הדרך להיבלע על ידי בני האדם – הקול שלו נמצא במרחק לחיצת כפתור ביוטיוב או בפודקאסטים.

לפני ש-MEME הפך לשם גנרי לתמונה חמודה עם חתול, מקנה אימץ את הרעיון של ריצ'ארד דוקינס, והסביר: "מם לאידאולוגיה הוא מה שגן לביולוגיה. מדונה היא מם, קתוליות היא מם, מרקסיזם הוא מם, רסטות בצבעי הקשת הם מם. תשגרו את המם שלכם באומץ ותראו אם הוא משתכפל, ממש כמו שגנים משתכפלים והופכים לאורגניזם של חברה. ומכיוון שהחברה פועלת על בסיס כלכלה ביולוגית מסוג כלשהו, אני מאמין שהממים האלה הם המפתח לאבולוציה חברתית".

הוא אימץ את הרעיון עד כדי כך שכמעט כל משפט מההרצאות שלו עומד בפני עצמו. רק חפשו בגוגל "terence mckenna meme" או "terence mckenna quote". העולם הוירטואלי – ועקב כך גם מוחותיהם של אינספור אנשים – שורץ ברעיונות של טרנס מקנה. הוא הפך בעצמו לקול המדבר בתוך הראש, הלוגוס, שמבטיח ממש כמו הפטרייה לגלות לנו את סודות היקום אם רק ניקח אותו איתנו ונפיץ אותו. כבר אין לו גוף, אבל הקול שלו מספיק כדי להמשיך להפיץ את הרעיונות הרדיקליים שלו. בכנס האחרון שבו השתתף, בספטמבר 1999 בהוואי, הוא אמר לקהל: "אני אנסה להמשיך להיות בסביבה, אבל אם לא אהיה, דעו שאני ממש מאחורי העפעפיים שלכם. ניפגש שם".

מטרתו, בסופו של דבר, הייתה להסביר לנו שאפשר וצריך, ובהכרח נגיע לאחרית הימים כאן על כדור הארץ, כשנפעל כראוי, נאהב זה את זה ואת הסביבה שבה אנו חיים ונכיר את הטבע האמיתי שלנו. אף חללית לא תגיע לגאול אותנו, אלוהים לא יתגלה לפתע מתוך ענן ויקח אותנו איתו לגן העדן. זה המסר של הפטרייה, וזה המסר שלו. באחרית הימים תפרח פטרייה, הוא נהג לומר, האם תהיה זו הפטרייה של האמזונס או של רוברט אופנהיימר?

פורסם במקור ב"אלכסון" – ממש כאן.

שתפו
פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.