על קלוד קוד, פרודקטיביות רעילה וביונג צ׳ול האן

בימים אלה ממש אנחנו זוכים לראות הדגמה חיה לפרודקטיביות הרעילה שהשתלטה על תרבות העבודה שלנו. מי שחשב ש-AI יעבוד בשביל מתכנתים ויפנה להם זמן לדברים אחרים התבדה. וכרגיל, הפילוסופיה חזתה את זה מראש.

מה שקורה ממש עכשיו עם קלוד קוד הוא הוכחה שההבטחה שהמכונות יעבדו בשבילנו היא הבטחת שווא. בפועל, אנחנו עובדים הרבה יותר. בציוץ ויראלי בטוויטר כתב נאט אליאסון, מפתח ומוביל דעת קהל בתחום: ״כמעט כל אדם אמביציוזי שאני מכיר ושנכנס ל-AI עובד קשה יותר מאי פעם, ושעות רבות מאי פעם. מעולם לא עבדתי כל כך קשה, ומעולם לא היה לי כל כך כיף לעבוד״.

אם אתם עובדים בטק, או אם יש לכם חברים או בני משפחה בתחום, אתם בטח יכולים להבחין בזה. מפתחים (אבל לא רק) מבלים ימים שלמים עם קלוד קוד, משלמים לו עוד ועוד, במירוץ לפרודקטיביות, ונגד השעון. השעון שמתקתק הוא התחושה שעוד רגע לא יהיה צורך במפתחים כי AI יעשה הכל. טוויטר ורדיט מלאים במשתמשים שמעידים כי הם מוציאים סכומי עתק רק כדי לקבל עוד קצת כוח חישוב מקלוד, ויש רבים שמודים שמדובר בתחושה הדומה להתמכרות.

מחקר שמתבצע בימים אלה בברקלי מראה ש-AI לא מקל על עובדים אלא רק מגביר את הקצב. ״אחת ההבטחות של AI היא שהוא יכול לצמצם את עומסי העבודה, כך שעובדים יוכלו להתמקד במשימות בעלות ערך גבוה ומעורבות רבה יותר״, כותבות מחברות המחקר. ״אך כלי ה-AI לא מפחיתים את העבודה, אלא מחריפים אותה בעקביות: במחקר נמצא כי עובדים עבדו בקצב מהיר יותר, לקחו על עצמם מגוון רחב יותר של משימות ופרסו את העבודה על פני שעות רבות יותר ביום – לעיתים קרובות מבלי שהתבקשו לעשות זאת. זה אולי נשמע כמו ניצחון, אבל זה לא כל כך פשוט. השינויים הללו עלולים להיות בלתי יציבים לאורך זמן, ולהוביל ל-workload creep, לעייפות קוגניטיבית, לשחיקה ולפגיעה ביכולת קבלת ההחלטות. הזינוק בפריון העבודה שממנו נהנים בהתחלה עלול לפנות את מקומו לעבודה באיכות נמוכה יותר, לתחלופת עובדים ובעיות נוספות״.

זה מזכיר את מהפכת הסלולר שהפכה עובדים לזמינים 24/7. אלא שיש כאן תוספת: חיוביות רעילה. יש בהייטק תרבות שמקדשת את האהבה לעבודה באופן שלא קיים בסקטורים אחרים - לבנות עוד, לפתח עוד, להצליח יותר, ולהקרין החוצה חיוך ואנרגיות חיוביות חסרות אותנטיות. כל מי שגלל אי פעם את הפיד בלינקדאין יודע במה מדובר. כמו שכתב אליאסון: ״מעולם לא עבדתי כל כך קשה, ומעולם לא היה לי כל כך כיף לעבוד״.

ביונג צ׳ול האן, פילוסוף עכשווי יליד דרום קוריאה שכותב ועובד בגרמניה, מכנה את זה ״burnout society״. לפי האן, בעבר החברה שלנו הוגדרה על פי איסורים, חוקים ומגבלות, ואילו היום אנחנו פועלים תחת ״כן״ מוחלט. אנחנו כבר לא נשלטים על ידי מנהלים, מנהיגים או אדונים אלא על ידי דחף לאופטימיזציה עצמית בלתי פוסקת. אנחנו בעידן של חיוביות יתרה, רעילה.

על פי קו המחשבה של האן, AI הוא הכלי האולטימטיבי של העידן הזה. הוא מבטיח להסיר כל מחסום ולכן הוא נראה כמו כלי לשחרור, אלא שלמעשה מדובר בכלי מגביל. בחברת ההישג, האדם הופך ליזם של עצמו, מה שמוביל לשחיקה ובסופו של דבר לשיעורי דיכאון הולכים וגוברים.

עבור האן, למידה ומחשבה אמיתית מתרחשות דרך חיכוך (friction). תכנות הוא רצף של כישלונות והתנגדויות של המכונה. התגברות עליהם הוא מה שהופך את העבודה לבעלת משמעות. לפי קו המחשבה הזה, הרגע שבו הקוד לא עובד הוא רגע של שלילה שמכריח את המתכנת להעמיק ולהשתפר. זה אולי נראה לא פרודקטיבי, אבל לפי האן דווקא רגעים של חיכוך הם מה שמאפשר פרודקטיביות אמיתית, כלומר כזו שהתוצר שלה טוב יותר. קלוד קוד מסיר את החיכוך והופך את התכנות לחלק (smooth). האן היה טוען שזהו סירוס: אנחנו מקבלים את התוצאה מבלי לעבור דרך הניסיון. המעבר מתרבות של friction לתרבות של smooth גורמת לאנשים לצפות לדברים לא סבירים: שהכל יעבוד חלק. לכן וייב-קודרס או מתכנתים שמתחילים את הקריירה שלהם בעידן הקלוד קוד צפויים להיתקל בתסכול רב, במיוחד נוכח הציפייה לפרודקטיביות בלתי פוסקת.

אם כלי ה-AI מאפשרים לייצר פי עשרה יותר תוכן, הציפייה מהאדם אינה לנוח, אלא לנהל עשרה תהליכים במקביל. AI לא משחרר אותנו מהעבודה, אלא הופך את העבודה לשקופה ונוכחת בכל רגע. מה שאנחנו מאבדים הוא רגעים של שעמום, שהייה והתבוננות שהם המצע שממנו צומחת תרבות ומחשבה חדשה. כן, גם יזם טכנולוגי צריך רגעים של מחשבה והתבוננות. אלא שה-fomo מפני השעות שמתבזבזות בלי שורות קוד חדשות מקשות על מציאת רגעים כאלה.

בעבר היה נהוג לומר שהתוכן הוא המלך. כבר מספר שנים ברור שלא התוכן אלא הדאטה הוא המלך. נתונים הם הקומודיטי החשוב והיקר ביותר היום. הכמות חשובה מהאיכות. למעשה, הכמות מגדירה את האיכות: ככל שיש לחברה יותר נתונים, המוצר והמכירות אמורים להיות טובים יותר. התודעה הזו השתלטה גם על אופן העבודה בעידן הקלוד קוד. אבל בתוך האוקיינוס הזה של שורות קוד, אייג׳נטים, אפליקציות ושירותים שטובעים עוד לפני שהם מספיקים לצוף, איך אפשר למצוא איכות?

הפוסט הזה פורסם במקור בקבוצה ״עליית המכונות״ בפייסבוק