על לודיטים, AI והמיתוס של קדמה טכנולוגית

״אנשים שמתייחסים לתוכן שיוצר על ידי AI כ-AI Slop הם כנראה לודיטים עצלנים״ (ג׳נין רייט, מנכ״לית חברת Inception Point שמשחררת לעולם אלפי פודקאסטים מג׳ונרטי AI)

״האם אמנע ממחשבים ללמוד את הסיפורים שלי? זה כמו להיות לודיט שמנסה לעצור את הקדמה התעשייתית״ (הסופר סטיבן קינג, במאמר באטלנטיק על כך שהספרים שלו הוזנו ל-AI כדי לאמן אותו)

מאז ש-AI פרץ לחיינו בסערה, כל מי שמתנגד, מבקר או אפילו מביע חשש, מתויג מייד כלודיט (Luddite). אבל מעטים מכירים באמת את הסיפור של הלודיטים ואת הקונטקסט החברתי, הכלכלי, הטכנולוגי והפוליטי שבו הם פעלו. קריאה מעמיקה יותר מגלה עד כמה הסיפור שלהם רלוונטי למציאות שלנו היום, ולאו דווקא במובן שרייט או קינג המצוטטים לעיל חושבים.

---

״ישנה מלחמה, אך רק צד אחד חמוש: זוהי תמציתה של שאלת הטכנולוגיה כיום. בצד אחד ניצב ההון הפרטי, מדעי כביכול ומסובסד, נייד וגלובלי, וכעת חמוש בכבדות בטכנולוגיות פיקוד, שליטה ותקשורת. כשהוא שואב כוח מהמהפכה התעשייתית השנייה, ההון פועל כעת בנחישות כדי להרחיב ולבסס את השליטה החברתית שהשיג בראשונה.

״כך, כשהטכנולוגיה החדשה משמשת להם כנשק, הם מתקדמים בהתמדה לעבר כל שריד של אוטונומיית עובדים, מיומנות, התארגנות וכוח, בחיפושם אחר כלים עוצמתיים יותר להשקעה ולניצול. ועם הטכנולוגיה החדשה כסמלם, הם פוצחים במתקפה תרבותית רב-ערוצית שנועדה להצית מחדש את האמון ב׳קדמה׳. בשעה שהטקטיקות הסחטניות שלהם מכרסמות מדי יום בעושרן של אומות, הם מכריזים מחדש הבטחות אופטימיות לגאולה טכנולוגית ולישועה דרך המדע.

״מן העבר השני, המותקפים נוטשים בחיפזון את המערכה בשל היעדר סדר יום, נשק או צבא. כשיכולת ההבנה והחשיבה הביקורתית שלהם משתבשת נוכח ההפגזה התרבותית, הם מוצאים מפלט באסטרטגיות מתחלפות של פייסנות והסתגלות, הכחשה ואשליה, ונסוגים בחוסר סדר נואש מול מתקפה חסרת פשרות זו - המכונה בחוגים מנומסים ׳שינוי טכנולוגי׳״.

מילים אלה נכתבו ב-1993 ולא ב-2026. אלה הפסקאות הפותחות את הספר ״Progress Without People: In Defense of Luddism״, של היסטוריון הטכנולוגיה דיוויד פ׳ נובל.

רגע, בזכות הלודיזם? למה צריך להגן על הלודיטים? הם לא היו חבורה של פרימיטיבים משוגעים שונאי טכנולוגיה, שהתנגדו למהפכה התעשייתית הראשונה מתוך בורות וחוסר רציונליות? כנראה שלא. נובל מצייר בספרו תמונה מורכבת הרבה יותר, ומעניינת הרבה יותר.

לפי נובל, הדימוי שדבק בלודיטים מקורו במהפכה התעשייתית השנייה, עשרות שנים אחרי הפעילות המקורית שלהם בתחילת המאה ה-19, וזהו עיוות היסטורי שנועד להטיל דופי בכל ביקורת כלפי שימוש מכל סוג שהוא בטכנולוגיה חדשה. הלודיטים לא יכלו להתנגד לקדמה טכנולוגית מכיוון שהרעיון הזה הומצא רק במהפיכה התעשייתית השנייה, בדיוק כדי למנוע תחייה של הרעיון הלודיטי. במציאות, הלודיטים לא התנגדו לטכנולוגיה כשלעצמה, אלא לשינויים החברתיים (אבטלה, הורדת שכר ואובדן שליטה) שהטכנולוגיה הביאה עימה. הם למעשה היו הקבוצה האחרונה במערב שהצליחה לתפוס את הטכנולוגיה בזמן הווה, ולא מתוך מבט עתידי.

אנחנו נוטים לראות בהתנגדות הלודיטית חסרת תוחלת, אלא שנובל מראה שלהתנגדות הייתה תמיכה רחבה ושהיא הצליחה לקנות זמן להתארגנות ולהביא להתעוררות של תודעה פוליטית בקרב עובדים.

נובל מראה שהבחירה בטכנולוגיה היא פוליטית. הנול התעשייתי, המופעל על ידי קיטור או מים, נבחר על ידי תעשיינים כי בזכותו היה קל וזול יותר לשלוט בעובדים, והוא הוביל להשקעות גדולות בחברות שלהם. אלא שהתוצר שלו היה בדים באיכות ירודה. ומתברר שהיו חלופות, כמו נול המופעל על ידי מטוטלת, שהיה יעיל והיה מאפשר גם לשמור את כוח העבודה והמיומנות שלו וגם את איכות הבד. כלומר, הטכנולוגיה לא פותחה מתוך מחשבה על התוצר שהאנשים יהנו ממנו, אלא מתוך מחשבה על רווחים בלבד.

קיימת אצלנו נטייה לחשוב על כל שינוי טכנולוגי כ״בלתי נמנע״. נובל עומד על כך שבחירות טכנולוגיות הן החלטות פוליטיות ותרבותיות, ולא החלטות כלכליות גרידא. המושג הרווח של ״קדמה טכנולוגית״ הוא מיתוס אידיאולוגי. הקדמה נתפסת ככוח טבע שיביא באופן בלתי נמנע אושר ושגשוג. אלא שקדמה טכנולוגית אינה כוח טבע בלתי נמנע - זהו קישור שנעשה באופן מודע אחרי המהפיכה התעשייתית הראשונה, יחד עם הקישור בין קפיטליזם למדע. השימוש במילה ״קדמה״ מבליע בתוכו מוסר: אם אתה מתנגד לקדמה אתה מתנגד לטוב, גם אם פירוש המונח ״קדמה״ הוא ויתור על ערכים כמו חופש, שוויון, צדק, הוגנות. אם אתה מתנגד לקפיטליזם אתה מתנגד למדע. פיתוח טכנולוגי נתפס כבעל גורל משל עצמו, המנותק מהחברה, מה שמאלץ אנשים לראות את ההווה כלא יותר מנקודת מעבר בין העבר לבין הגאולה המובטחת של העתיד.

גם היום, אינפלואנסרים של AI מאמינים שהטכנולוגיה תביא לאושר ושגשוג, ואם בדרך שיעור האבטלה ירקיע שחקים הרי שמדובר בכוח טבע בלתי נמנע. גם מחקרים המראים שדור ה-Z הוא הדור הראשון שכישוריו הקוגניטיביים פחותים מזה של קודמו לא ישנו כהוא זה את האמונה העיוורת בכוחה של הקדמה. גם במהפיכה התעשייתית הראשונה, מראה נובל, היו שראו את עצמם כמיסיונרים שהגיעו לגאול את ההמונים מבורותם הטכנולוגית, בלי להבין שהם הבאים בתור.

ג׳ון סטיוארט מיל, מהפילוסופים והכלכלנים הפוליטיים המשפיעים ביותר במאה ה-19, ליברל גמור, לא האמין להבטחות התעשיינים. ״לא ברור אם כל ההמצאות המכניות עד היום הקלו את המשא של כל אדם שהוא״, כתב ב-1848. למעשה, ״הן אפשרו לאוכלוסייה גדולה יותר לחיות את אותם חיי פרך ומאסר, ולמספר גדל והולך של יצרנים ואחרים לצבור הון״.

הכלכלן דיוויד ריקרדו תמך גם הוא בלודיטים, אבל תמך בפיתוח טכנולוגי חסר מגבלות מסיבה שמזכירה את התירוץ של תומכי המשך הפיתוח חסר הרגולציה של AI (״אם לא האמריקאים, אז סין תעשה את זה״). ב-1821 הוא כתב שאם הפיתוח הטכנולוגי אכן יהיה רווחי, אז מתחרים מארצות זרות יצליחו למשוך הון החוצה מאנגליה וישלטו בכלכלה.

כבמהפכה התעשייתית הראשונה, כן היום: קדמה היא מושג אידאולוגי ולא שיפוט מוסרי, והיא בטח שלא כוח טבע בלתי נמנע. ביקורת, רגולציה ואפילו התנגדות מוחלטת אינן בלתי רציונליות. כשאזרחים תמימים יתחילו לחבל בדאטה סנטרס ובמשרדים של חברות AI (וזה יגיע), כדאי שנזכור: הם לא שונאים טכנולוגיה. הם שונאים שמשתמשים בטכנולוגיה כדי להרוס להם את החיים.

הפוסט הזה פורסם במקור בקבוצת הפייסבוק ״עליית המכונות״