לקראת יודו-פוטוריזם

היהדות היא דבר בלתי מתקדם. כלומר, קצב ההתקדמות שלה איטי מהתקדמות הזמן והדברים כפי שאנחנו תופסים אותם. האינדיבידואל סוחב על גבו את היהדות יותר משהיא סוחבת אותו. וזה מטען כבד. כל התרבויות והדתות הן שק אבנים, אבל אבני היהדות כבדות וקשות במיוחד. אבן ירושלמית, בבלית; סלעים מאלכסנדריה, גרנדה, וילנה. וכשאותו אינדיבידואל פותח את שק האבנים הזה ומוריד אותו מעל גבו כדי לבדוק מה בעצם הוא סוחב ולמיין מי לו ומי לצריו, יוצאת בת קול מתוך השק ואומרת לו: "לא". או: "לא כך". ותוך כדי כך נופלות האבנים ומלכלכות את שמלתו.

יהודים אוהבי קידמה נדרשים, כבר מאות שנים, למצוא דרכים צדדיות ולפרוץ דרכן קדימה, תוך שהם משילים את שמלתם. כך עם הכתות היהודיות במאות הראשונות לספירה שלא מצאו את ביתן במה שהפך לאורתודוקסיה; כך עם יהודים חובבי השכלה; כך עם יהודים חובבי לאומיות (אם כי הקדמה האובייקטיבית בעניין זה שנויה במחלוקת); וכך עם יהודים חובבי חלל, מדע, מיסטיקה, פסיכדליה ומה שביניהם.

תנועת ההשכלה היוותה מפץ שפיזר לכל עבר חלקיקים של אינטלקט. מיתרים של פוליטיקה, מדע, פילוסופיה ודת רעדו והתנודדו ויצרו מנגינות מוטציוניות יפהפיות שהתפתחו לרעיונות מוזרים שלא מביישים את כל עמודי היהדות מזה חמשת אלפים שנים. ממנדלסון עד בנימין. מרוזנצוויג עד קפקא. מהוסרל עד יונאס. מהרמן כהן עד עמנואל לוינס וז'אק דרידה. מפרויד עד איינשטיין. לכולם לא היה מקום בזרמים היהודיים המרכזיים.

המרידות ביהדות הרבנית רידדו את האקסטזה לאתאיזם מוחלט. הרפורמציה היהודית צריכה לעודד יהודים חילונים להחזיק בריגוש האלוהי גם במסגרת החול ולא רק במסגרות כמו קונסרבטיביות או רפורמיות. השבר שהותיר אובדן השליטה הבלעדית של האורתודוקסיה על היהודי עדיין איתנו. אובדן הריטואלים שהיא הציעה גרם ליהודים החילונים למצוא את הריטואלים החדשים שלהם מחוץ לחיק היהדות. אבל זה לא חייב להיות כך.

היהדות היא נרדפת ושקטה, מלאת סודות ונפתחת לעולמות חלופיים. הגיע הזמן שנפסיק לפחד ממנה ושהיא, בתור הממסד שהיא התגלגלה אליו, תפסיק לפחד מאיתנו. היא נתונה במשמורת אצל שומרי סף מתוך צורך שעתי והסכם שטני בין הציונות לרבנות, אבל זה לא עניין מהותי. היא בכל מקום, ובכל זמן. את הסודות שלה אפשר וצריך לגלות גם דרך האינטרנט. אל הפרד"ס אפשר וצריך להיכנס גם דרך הפסיכדליה. אור האינסוף הוא גם לייזר. את הקולות אפשר לראות ואת המראות אפשר לשמוע עם LSD. את הכלים השבורים אפשר וצריך לתקן גם באמצעות מציאות רבודה. השמים הנפתחים נפתחים גם לאסטרונאוטים. בריאת העולם היא הסטארט-אפ הגדול מכולם, אבל איזה אקזיט אומלל!

את ההיסטוריה היהודית המעגלית של שבר והרכבה אפשר וצריך לראות במנותק מהציונות אוכלת הכל ומהאורתודוקסיה חונקת הכל. העתיד היהודי טמון בפסיכונאוטים ובאסטרונאוטים שקוראים את החלל הפנימי והחיצוני תוך הכרת הרוח והספר היהודי. אותיות פורחות באוויר הן מציאות עבור פסיכונאוטים יהודים. הרקיעים הם באמת רקיעים עבור אסטרונאוטים יהודים. אם לא כך – הריקבון בלתי נמנע.

כל יהודי שעבר חוויה מיסטית יכול להעיד על הבריאה שהתרחשה מול עיניו. אכן, שישה ימים הם זמן מוזר, אבל מי יכול לדבר על זמן כשהזמן מתפוגג. במקרא מדובר על "קצות הארץ" ו"קצות השמים" כי כשהמרחב מתבטל, אילו קואורדינטות אפשר לתת? וכשניכנס לתוך המחשב (במהרה בימינו) ונראה את העולם כולו כשפה – איך נוכל לתאר משהו במילים?

כל יהודי פוטוריסט צריך לחוקק על ליבו את חזון המרכבה של יחזקאל, ולזכור: התגלות אמיתית אפשרית לכולם – על ידי לימוד, התנסות, התפרעות; טראנס, אקסטזה, ריכוז; קריאה בכתבי הקודש, דקלום שירה; מדיטציה על פי המטורף הגדול ר' אברהם אבולעפיה, טריפים על פי היהודי האהוב אלן גינזברג או מינימליזם על פי היהודי הבודהיסטי פיליפ גלאס. היהודי המודט ר' אריה קפלן הבין היטב ש"ל.ס.ד ומסקלין מגבירים את היכולת להתרכז בתחושות מסוימות, כגון יופי, צבע, צורה, וכיוצא באלו". אבי ההתחדשות היהודית באמריקה ר' זלמן שחטר-שלומי העיד ש"החוויה הפסיכדלית יכולה להיות לא רק אתגר, אלא גם לתמוך באמונה שלי. אחרי שראיתי מה קורה בנקודה שבה הכל אחד ושבה אלוהים האימננטי מפתיע את אלוהים הטרנסצנדנטי ושניהם מתמזגים בצחוק קוסמי, אני יכול לראות את היהדות באור חדש ומופלא". כשליחזקאל "נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם, וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים" זה לא פעם, זה עכשיו, ובעתיד. זה לא קיטש של מלאכים נוצרים, זה זוהר פלורסצנטי. זה מה שאנחנו רוצים: "רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן-הַצָּפוֹן, עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, וְנֹגַהּ לוֹ, סָבִיב; וּמִתּוֹכָהּ–כְּעֵין הַחַשְׁמַל, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. וּמִתּוֹכָהּ–דְּמוּת, אַרְבַּע חַיּוֹת". זו מרכבת חלל! זה טריפ DMT! קובריק היהודי, איפה אתה?

כפי שאמר ר' חיים ויטל אהוב הלב, התיקון העליון הוא גם התיקון התחתון. עבור היודו-פוטוריסט, אין חומר שדרגת קדושתו ירודה. התיקון הוא כל המעשים כולם. המצוות הן בחירתו של כל אדם, אבל הן לא צריכות להפריע לו לתקן בינתיים. זה לא או – או. זה גם וגם. וגם, וגם, וגם, וגם. גם הגדלת הידיעה האנושית על העולם על ידי הוספת ערכים בויקיפדיה היא תיקון.

יודו-פוטוריזם יכול לשחרר את היהדות ממעגל השבר וההרכבה, ההשתעבדות והכיבוש, ולהפוך את הדרכים הצדדיות לדרך המלך של הבנה עמוקה של אופי האל והיקום, ומתוך כך גם של המוסר – על פי תורת הנביאים ומעבר לה.

יהודים, הרכיבו עדשות מציאות רבודה, חיקרו את נבכי הנפש והאינטרנט, הביטו אל החלל, השתמשו בפסיכדלים! צאו מהשטעטעל, והתכוננו לירושלים החדשה.

שתפו
פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

2 תגובות בנושא לקראת יודו-פוטוריזם

  1. נהדר! מניפסט יהודי-פוטוריסטי-פסיכדלי סוחף ונקודת פתיחה מצוינת לדיון על פסיכדליה יהודית (שאגב, כבר קורמת עור וגידים בארצנו. ואגב2, לא היה לי מושג שאתה כל כך בענייני היהדות)

    • מאת nadavn‏:

      תודה! חוץ מההרצאה בכנס הפסיכדליה, והעניין של בני שאנון בנושא, אני לא מכיר עוד התייחסויות משמעותיות ליהדות ופסיכדליה. יש כיוון?

סגור לתגובות.