ברני וורל והטכנולוגיה המוזיקלית שהמציאה את החייזרים

במלאת שלושים למותו של ברני וורל זצוקל"א וחידוש הייצור של המיני-מוֹג מודל D


"קיבלתי לפני כמה ימים עותק של הסרט קאובוי של חצות. וולטר סיר כתב חלק גדול מהפס-קול עם המוג המודולרי. יש שם סצינה פסיכדלית שבה כולם מסטולים, ושם השתמשו במוג. אי אפשר היה באמת להתמסטל אז בלי סינתסייזר ברקע. היה צריך לעשות את הדברים כמו שצריך" (בוב מוג, 2003)


1. הופעתן של טכנולוגיות חדשות משנות את התודעה האנושית ואת האופן בו אנו תופשים את המציאות. המצאת הכסף שינתה את האופן בו בני אדם חושבים על מסחר ועל חברה, המצאת הרדיו שינתה את האופן בו אנו תופסים את כדור הארץ ואת גודלו, והמצאת הכתב בכלל הפכה את המין שלנו למשהו אחר לגמרי. במידה מסוימת, אנחנו חושבים בהתאם לטכנולוגיה שלנו. במבט לאחור ההתקבלות וההתקבעות של הטכנולוגיה וההשפעה שלה נראות מחויבות המציאות, אבל אם מביטים מקרוב, זו לפעמים נראית כמו אבולוציה של טעויות ותולדה של קשרים שנרקמים בין אנשים בלתי קשורים לכאורה.


2. בתחילת עד אמצע המאה העשרים, התחלנו לחשוב ברצינות על חייזרים ועל עולם עתידני בו אנחנו עצמנו נהיה סוג של חייזרים. דיווחים על תצפיות חייזרים הרקיעו שחקים, ספרים נכתבו, סרטים הוצגו ותסכיתי רדיו מבוימים הכניסו אנשים לפאניקה. לדעתי זה קשור באופן מהותי להתפתחות הסינתסייזרים. הצלילים המעוותים, הבלתי מוכרים שהסינתסייזר והכלים האלקטרוניים הביאו איתם הפכו לפסקול של המחשבה על החלל. אנחנו לא יודעים איך החיים בחלל נראים, אבל אנחנו יודעים איך הם אמורים להשמע. מי חשב על קולות מהחלל לפני הולדת הסינתסייזרים המודרניים?


3. ג'ורג' ברנרד וורל ג'וניור נולד ב-19 באפריל 1944 בניו ג'רזי והעביר את שנות ילדותו בעיר פליינפילד. אמו זיהתה מוקדם מאוד שיש לילד שלה שמיעה אבסולוטית ועשתה מה שכל אם עם שכל עושה: הושיבה אותו על הפסנתר. בגיל שלוש הוא החל ללמוד פסנתר, בגיל ארבע כבר ניגן בקונצרט הראשון שלו, בגיל שמונה חיבר קונצ'רטו ובגיל עשר ניגן עם התזמורת הסימפונית של וושינגטון. בקטנה. אחר כך למד בג'וליארד וב-1967 קיבל תואר במוזיקה מהקונסרבטוריון של ניו אינגלנד.


4. רוברט ארתור מוג נולד ב-23 במאי 1934 בעיר ניו יורק. מילדות הוא גילה חוש טכני מפותח, וכדי שלא יפרק את הבית הוריו נתנו לו מכשירי חשמל ישנים לפרק ולהרכיב. ב-1953 הקים יחד עם אביו חברה על שמו והחל לייצר ולמכור את הכלי המוזיקלי המשונה ת'רמין, שמנגן בלי שנוגעים בו פיזית, אלא בעזרת שדה חשמלי. זה היה מגניב לתקופה מסוימת, ונשמע עד היום כמו משהו חללי לגמרי, אבל לא באמת תפס. ב-1957 מוג קיבל תואר בפיזיקה מקווינס קולג', ואחר כך תואר נוסף בהנדסה אלקטרונית מאוניברסיטת קולומביה, שם החל לבנות את הסינתסייזרים הראשונים שלו שנקראו על שמו, שבהם פיתח אוסילטורים מבוקרי מתח, שם דגש על מקלדת שליטה דמוית פסנתר, ועוד מיני פטנטים שנרשמו על שמו והיום נראים מובנים מאליהם בכלים אלקטרוניים. המצאת הטרנזיסטור עזרה למוג לפתח כלים זולים, יעילים וחסכוניים יותר מהסינתסייזרים שקדמו לו ותפסו לעתים אולפן שלם. ב-1964 הוא השיק את Moog Modular Synthesizer. זה כבר היה החלל האמיתי. פריקים של אלקטרוניקה ומפיקים התלהבו מהאפשרויות של הכלי החדש, אבל הגודל, הסרבול, ותסבוכת הכבלים עדיין לא ממש קרצו למוזיקאים עצמם. כל זה השתנה בחודש אוקטובר 1968, אז הוציאה וונדי קרלוס את האלבום Switched-On Bach.

היצירות הבארוקיות שנוגנו בעזרת המוג תפסו כמה אוזניים וזיכו את קרלוס בשלושה פרסי גראמי, מקום עשירי במצעד המכירות של בילבורד ואלבום פלטינה. אלבום מוזיקה קלאסית, מיינד יו. בעקבות ההצלחה הפנומנלית שלה המוג עשה את דרכו לאולפנים רבים ושיחק תפקיד לא קטן בכמה מהאלבומים המצליחים ביותר של שלהי הסיקסטיז, בהם אבי רואד של הביטלס.


5. אבל עדיין, המערכת הייתה מסורבלת מדי בשביל להופיע איתה לייב. כמה ארועים דירבנו את מוג ליצור גרסה נוחה וניידת יותר של הסינתסייזר. ה-MoMA בניו יורק הזמין את מוג לערוך קונצרט בחצר המוזיאון. ב-28 באוגוסט 1969 הוא הציב בחצר ארבעה סינתסייזרים מודולריים שתוכנתו מראש כך שהנגנים יצטרכו להפעיל רק שישה סאונדים בסיסיים ויוכלו להשמיע את הצלילים האלקטרוניים בזמן אמת. 4,000 איש באו לשמוע את הקונצרט בגן הפסלים של מומה. בערך כמו הערבים במוזיאון שתדר עושים בתל אביב, רק במומה וב-69'. הרביעייה, בהובלת חלוץ האלקטרוניקה הרב דויטש, ניגנה בי-בופ אלקטרוני שהעיתונים כינו אחר כך "גלי וחלול, כאילו הגיע מהחלל החיצון". שלא לדבר על כך שהסינתסייזרים עצמם נראו כמו חללית.

תצוגת תכלית של המוג בגן הפסלים של MoMA


מוג ראה כי טוב, שאפשר לנגן בסינתסייזר בהופעה חיה, ונענה לבקשתו של קלידן אחד בשם קית' אמרסון, שפנה אליו כמה חודשים אחר כך בבקשה לקבל אחת מהמערכות שהוכנו להופעה במומה כדי להופיע איתה בסיבוב הופעות של הלהקה החדשה שלו, הטריו המוגזם ביותר בתולדות המוזיקה המודרנית: אמרסון, לייק ופלמר. הסינתסייזר עדיין היה גדול ומסורבל, ולאמרסון לא היה אכפת לשבור לעובדי הבמה שלו את הגב ואת המוח בניסיון להרכיב, לסדר, לכוון ולפרק אותו הופעה. ובצדק. זה היה שוס. זה דירבן את רוברט והצוות שלו לייצר כלי קטן, קל ופשוט יותר לשימוש, שיהיה אפשר לסחוב בקלות לעלות איתו על במה. וכך נולד ב-1970 המיני-מוג ששינה את חוקי המשחק. אמרסון היה המוזיקאי הראשון שניגן במיני-מוג על במה, בסיבוב ההופעות באותה השנה, שבו ניגנה הלהקה את "תמונות בתערוכה" של מוסורגסקי.


אמרסון בהופעה ועם רוברט מוג


6. ברני וורל סיים את התואר שלו בניו אינגלנד ב-1967 בהצטיינות וחזר הביתה לניו ג'רזי, שם הכיר בעל מספרה בשם ג'ורג' קלינטון, שגדל באותה פליינפילד. לקלינטון הייתה להקת דו-וופ חמודה בשם הפרלמנטס, וברני מצידו הצטרף ועזב כמה להקות דומות באזור. הוא חיפש את עצמו ולא ממש מצא. אמריקה ועולם המוזיקה השתנו מסביב, ולוורל נמאס לנגן מוזיקה קלאסית מצד אחד, ומוזיקת רית'ם אנד בלוז פשוטה מצד שני. "רציתי חופש לנגן מה שאני רוצה", הוא סיפר אחרי שנים, "לא רציתי להיות פסנתרן קלאסי". והוא קיבל חופש. ועוד איך. קלינטון לא היה צריך לשכנע אותו הרבה. שיחת טלפון אחת וברני נחת בדטרויט מוכן להצטרף לחזון של Parliament-Funkadelic שהחל להתגבש סביב קלינטון. ברני תמיד היה אדם רוחני, והוא התאים כמו כפפה למיתולוגיה של P-פאנק שסבבה סביב ה-Fאנק כיסוד הבסיסי של היקום (ראו פוסט קודם בבלוג להרחבה על המיתולוגיה).


7. וורל הספיק להקליט עם פאנקדליק אלבום וחצי של Fאנק-רוק פסיכדלי לפני שאוזניו נמסו והמוח שלו חווט מחדש. Lucky Man, בלדה פשוטה וחמודה של להקה חדשה – אמרסון לייק אנד פלמר, להקה בריטית מדי בשביל דטרויט – נשמעה ברדיו. גיטרה אקוסטית, שירה נוגה. פשוט. לכאורה, מה להם ולקלידן שמנגן רית'ם אנד בלוז טבול באסיד. ואז, פתאום, הסאונד של העתיד. שלוש דקות ועשרים שניות לתוך השיר, ברני עף מהספה, מחוץ לחלון, אל השמים ומעבר להם. גלגל ה"סלייד" הפשוט שמשנה את גובה הצליל שמנוגן בקלידים נראה היום מובן מאליו, אבל הוא נוצר בטעות: בעת תכנון המיני-מוג היה מקום פנוי ליד הקליד האחרון, ואחד הטכנאים בחברה, ביל המסאת', הציע לנסות ולהכניס כפתור שישנה את גובה התו המנוגן. כך קית' אמרסון שלח את המוח של ברני וורל לחלל. בהינף אצבע. כך התחברה הטכנולוגיה לתודעה שביקשה אותה. כך נוצר הזיווג שישלח את התודעה האנושית לחלל בהישמע צליל. ברני התקשר לרוברט ואמר לו: אני צריך כלי כזה.


8. שנות השבעים נצבעו לא מעט בעזרת הגוון החללי-עתידני של המיני-מוג. מהרוק המתקדם של קית' אמרסון, ריק רייט (פינק פלויד) וריק וייקמן (יס), דרך האלקטרוניקה הרפטטיבית של קרפטוורק ששירטטה עתיד מכני לאנושות ועד לניו-ווייב והסינת' פופ שהוציאו את האנושיות של הגיטרה והשקיעו את כל כולה בקלידים. אבל אין איש שמזוהה עם הסאונד המוֹגִי כמו ברני וורל. הוא והמוג היו ישות אחת. בפגישה שלו עם בוב מוג ב-2004 הוא סיפר לו: "אני מנגן בצורה מינית, המיני-מוג הוא כמו אישה עבורי" (ריק וויקמן, אגב, התערב בשיחה ואמר: "גם עבורי, רק שהסולואים שלי מאוד קצרים"). הפס-קול שהוא יצר לחזון החייזרי של P-פאנק, עם הבס האנלוגי שמוריד את הברכיים שלך לרצפה וממיס אותן, נורה כמו קרן לייזר שממשיכה לזהור עד היום. בלעדיו, כשהיינו חושבים על חייזרים היינו שומעים בראש קולות אחרים לגמרי. אולי בכלל לא היינו חושבים על קולות של חייזרים. הוא כיוון את התודעה האנושית לשמים באמצעות צלילים, באמצעות טכנולוגיה. בלי הסאונד שלו ב-Flashlight, הראפ של שנות התשעים לא היה הראפ של שנות התשעים; ובלי הגרוב שהוא הכניס לטוקינג הדז, שאיתם עבד בצמוד לאורך שנות השמונים, לא היה נוצר החיבור הטבעי-מלאכותי בין Pאנק ל-Fאנק. הוא השפיע על כך הרבה מוזיקאים ועבד בין היתר עם מוס דף, ג'ק ברוס, יוקו אונו, הפרטנדרז, לס קלייפול ופלה קוטי. ועדיין, הוא בכל זאת נשאר נאמן למוזיקה הקלאסית שעליה גדל. Atmosphere של פאנקדליק הוא דוגמה אחת. אלבום הסולו פסנתר שלו Elevation הוא דוגמה נוספת. את הרומן הלא ממומש שלו עם הרוק המתקדם אפשר לשמוע ב-You Hit the Nail on the Head.


9. וורל המשיך ליצור ולעשות, לנגן, להפיק ולהופיע, ממש עד השנה האחרונה, אז התגלה אצלו גידול סרטני בריאות. והוא כבר לא היה יכול להופיע. הוא לא אהב להופיע בשנים האחרונות, אבל הוא היה חייב. כסף לא היה לו. כמו מוזיקאים אחרים בקולקטיב של פרלמנט-פאנקדליק, גם אותו ג'ורג' קלינטון דפק. כל תקליטי הזהב וגם העובדה שהוא נכנס עם הלהקה להיכל התהילה של הרוקנ'רול לא עזרו לו. כסף לא היה. חבריו של ברני ארגנו מימון המונים לטיפול בו. 477 אנשים תרמו. זה לא הספיק לכסות אפילו חצי מסכום היעד.


10. הכינוי שלו היה Wizard of Woo. ה-Woo העגול הזה שדרכו עוברת המוזיקה שלו, שדרכו מגיע ה-ONE ה-Fאנקי אל החלל ומהחלל. באותה שיחה ב-2004 בין וורל, וויקמן ומוג, וויקמן אמר שהצלילים האלה הגיעו מתוך תוכו של מוג. על כך מוג ענה: "אני חושב שזה מגיע מאי שם, עובר דרכי, ואז דרככם ודרך הכלי חזרה לעולם", ברני הצביע לתקרה ואמר: "הכל מגיע דרך ה-ONE, דרכנו והחוצה". וורל עוד הספיק לראות את עמיתיו למסע עפים לחלל לתמיד: בוב מוג נפטר מסרטן ב-21 באוגוסט 2005 וקית' אמרסון ירה בעצמו למוות ב-11 במרץ השנה. גם ה-Woo של ברני נסגר, לפני חודש בדיוק. ביום שהוא נפטר אישתו כתבה בפייסבוק: "ברני חזר הביתה לרוח הגדולה".


11. בימים אלה ממש חברת Moog מחזירה לפס הייצור את ה-Minimoog Model D, שהיה הדגם האהוב ביותר של החברה, ושעליו ברני ניגן עד יומו האחרון. הוא לא היה פריק של אלקטרוניקה ושל כלים חדשים. המוג היה בסך הכל האמצעי. החלל היה המטרה. כבר 30 שנה שהדגם הזה לא מיוצר. ועכשיו – 3,749 דולר, וזה שלכם. "אף פעם לא מאוחר ללמוד. ברגע שאתה חושב שאתה יודע הכל, אתה בצרות". טיפ קטן מברני וורל.

#PFunk #ברניוורל #מוג #מוזיקה